Ktouboth
Daf 48a
משנה: רִבִּי שִׁמְעוֹן חוֹלֵק בֵּין נְכָסִים לִנְכָסִים. נְכָסִים הַיְדוּעִים לַבַּעַל לא תִמְכּוֹר וְאַם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה בָּטֵל. וְשֶׁאֵינָן יְדוּעִים לַבַּעַל לא תִמְכּוֹר וְאַם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה קַייָם.
Traduction
R. Simon dit qu’il faut distinguer entre les biens qui étaient connus de son mari, et ceux que son mari n’avait pas connus: si elle a venu ou donné les 1er, l’opération est nulle. Quant aux derniers, elle ne doit pas les céder;mais le fait accompli est valable.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חולק בין נכסי' לנכסים. יש נכסים שמכרה בטל ויש שמכרה קיים:
הידועים. מפרש בגמרא והלכה כר''ש:
משנה: נָפְלוּ לָהּ כְּסָפִים יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. פֵּירוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. פֵּירוֹת הַמְחוּבָּרִין אָמַר רִבִּי מֵאִיר שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בַּפֵּירוֹת וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵירוֹת וּמוֹתָר יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַמְחוּבָּרִין לַקַּרְקַע שֶׁלּוֹ וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע שֶׁלָּהּ וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.
Traduction
Si la femme a hérité de l’argent en espèces, on achètera pour le montant une terre, et le mari en aura l’usufruit. Si elle a hérité des produits récoltés de la terre, on les emploiera également à acheter une terre, et le mari en aura l’usufruit. Si elle a hérité des produits non encore récoltés, R. Meir dit qu’on fera double estimation de la terre: 1° y compris les produits, et 2° sans produits; on achètera, pour la somme différentielle, une terre dont le mari aura l’usufruit (372)''Car, dit Rashi, d'après R Meir, le mari ne peut les reprendre que quand il a le droit d'usufruit sur la terre, avant qu'elle ait produit les fruits; mais les produits qui sont venus avant qu'il ait eu ce droit ne lui appartiennent pas''. Les autres docteurs disent: les produits non récoltés appartiennent au mari par droit d’usufruit (373)Si même ils sont venus avant que le mari ait eu ce droit. Il n’y a que les produits récoltés qui appartiennent à la femme, et pour ceux-là on achètera une terre dans le mari aura l’usufruit.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שמין אותן. דקסבר מה שגדל ברשותו הוי פירות ומה שלא גדל ברשותו הוי קרן ולפיכך מה שדמי הקרקע יקרים עכשיו בשביל תבואה זו הוי קרן וצריך ליתן לה דמים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות:
וחכמים אומרים המחוברין לקרקע. ואפילו אלו מה שלא גדלו ברשותו תורת פירות נתנו בהן ושלו הן דהרי הקרקע קיימא לה והלכה כחכמים:
הלכה: נָֽפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת כול'. אֲנָן תַּנִּינָן. מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַייָם. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. לֹא תִמְכּוֹר וְלֹא תִתֵּן. וְאִם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה קַייָם. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בֶּן עֲקִיבָה. 48a לֹא כֵן הֵשִׁיבָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אֶלָּא כֵן הֵשִׁיבָן. לֹא. אִם אָמַרְתֶּם בָּאֲרוּסָה שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי לֹא בִמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וְלֹא בְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. תֹּאמַר בִּנְשׂוּאָה שֶׁהוּא זַכַּאי בִמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. אָמְרוּ לוֹ. הֲרֵי עַד שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת וְנִשֵּׂאת תּוֹכִיחַ. שֶׁהוּא זַכַּאי בִמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. וְאַתְּ מוֹדֶה לָנוּ שֶׁלֹּא תִמְכּוֹר וְלֹא תִתֵּן. אָמַר לָהֵן. כָּךְ אֲנִי מוֹדֶה לָכֶם שֶׁלֹּא תִמְכּוֹר וְלֹא תִתֵּן וְאִם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה מִכְרָהּ קַייָם. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי. אָמַר. לֹא רַבָּן גַּמְלִיאֵל יְחִידִי הוּא. לֹא סָֽמְכוֹן עֲלוֹי. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לֵיהּ וּפְלִיג עֲלוֹי. רַבּוֹתֵינוּ חָֽזְרוּ נִמְנוּ וְהוֹרוּ בִנְכָסִים שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת וְנִישֵּׂאת שֶׁלֹּא תִמְכּוֹר וְלֹא תִתֵּן. וְאַם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה מִכְרָהּ בָּטֵל. פְּלִיגָא עֲלוֹי מִכְרָהּ בָּטֵל. מְסַייְעָא לֵיהּ רַבּוֹתֵינוּ חָֽזְרוּ הוֹרוּ וְנִמְנוּ. שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִמְנוּ לֹא הָיוּ חוֹלְקִין עֲלוֹי.
Traduction
Nous adoptons dans notre Mishna que, selon R. Gamliel, la femme (avant le mariage) peut donner ou vendre (même en principe), et que cette cession reste valable. R. Hiya, au contraire, enseigne qu’en principe elle ne doit ni vendre, ni donner de ses biens; mais le fait accompli reste valable. R. Hanina b. aqiba (374)Tossefta à ce traité, ch 8 dit (admettant le fait accompli pour seul valable): R. Gamliel (lors de la discussion émise devant lui à ce sujet) n’a-t-il pas répondu par la distinction à établir entre une fiancée et une femme mariée? Or, il a répliqué ceci à ses contradicteurs: ce n’est pas semblable; pour une simple fiancée, le futur n’acquiert ni la trouvaille, ni le profit du travail manuel de la femme, et il n’a pas encore la faculté de délier ses vœux (375)L'acte de la femme doit donc être valable, tandis que pour une femme mariée, le mari entre en possession de ces divers droits? -Non, lui répliquèrent les autres sages, le cas d’un héritage survenu acquiert désormais tous les biens meubles ou immeubles de la femme, comme il a la haute main sur la trouvaille de la femme, ou le gain de son travail, avec faculté de délier ses vœux, et tu reconnais comme nous qu’alors la femme n’a le droit ni de rien vendre, ni de donner. – Je me range à votre avis, répliqua R. Gamliel, qu’en principe elle ne doit ni vendre, ni donner les biens dont elle a hérité avant le mariage; mais le fait accompli reste valable. Un fait de ce genre (de cession des fins d’une femme mariée, qu’elle a eus en héritage) fut soumis à R. Amé, qui se prononça ainsi: Puisque R. Gamliel exprime un avis isolé à ce sujet (contraire aux autres sages), il ne l’emporte pas comme règle. Un enseignement confirme cet avis de R. Amé et le discute: nos rabbins, revenant sur leur décision antérieure, ont soumis la question à un vote, et il a été décidé que si des biens échoient en héritage à une femme avant qu’elle se marie, puis elle se marie, elle ne devra ni les vendre, ni les donner; en cas de fait accompli, la cession sera nulle. Or, il y a là une confirmation, en disant que la cession est nulle; l’opposition consiste à dire que les sages sont revenus de leur décision première, et ont soumis le débat à un vote: c’est donc qu’avant le vote ils n’avaient pas contesté l’avis de R. Gamliel (mais celui de R. Amé).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אנן תנינן מוכרת ונותנת וקיים. בדברי ר''ג במתניתין היו גורסין מוכר' כו' אפילו לכתחילה הואיל ונפלו לה עד שלא נישאת:
תני רבי חייה. בתוספתא שהובא' לקמי' אר''ח בן עקביא כו' ושמעינן מזו הברייתא דר''ג ס''ל לא תמכור לכתחלה אלא אם מכרה ונתנה קיים וכגירס' המתני' שלפנינו:
לא כן השיבן ר''ג. בעוד שהיו דנין לפניו במוכר עודה ארוסה לא הוצרך להשיבם על החדשים אנו בושין כו' שהרי יש תשובה נצחת מזה דיש הפרש בין ארוסה ונשואה וכן השיבם לא אם אמרתם בארוסה וכו' ולא בהפר נדריה לבדו אלא בשותפות האב כדתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה:
הרי. שנפלו לה עד שלא נשא' ונשאת תוכיח שהוא זכאי עכשיו בכל ואפ''ה את מודה לנו שלא תמכור:
כך אני מודה לכם שלא תמכו. לכתחילה הואיל ונפלו לה עד שלא נשאת אבל בדיעבד מכרה קיים הואיל וזכאי בה עכשיו ועלה הוא דאמרו הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים ואפי' בדיעבד נמי יהא בטל והשיבן על החדשים כו' וש''מ דר''ג בדיעבד הוא דקאמר ולא לכתחילה:
אתא עובדא קומי ר' אמי. שמכרה אחר שנשא' בנכסים שנפלו לה מקודם:
לא. וכי לאו ר''ג יחידי הוא בדבר זה שהרי חלוקין עליו חביריו ולא סמכינן עליה אלא הבעל מוציא מיד הלקוחות והכי מסיק בבבלי:
מתניתא. תוספתא דלקמיה מסייע ליה לרבי אמי לאחר שחזרו ונמנו דמכרה בטל ופליג עלוי כדמסיק דקתני שחזרו נמנו והורו ש''מ מקודם לא היו חלוקין עליו ורבי אמי קאמר דר''ג יחידי הוא. וגירסת ספרי הדפוס טעות הוא וצריך להגיה כמו שהגהתי בפנים:
הלכה: רִבִּי שִׁמְעוֹן חוֹלֵק בֵּין נְכָסִין לִנְכָסִין כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נְכָסִים הַיְדוּעִים לַבַּעַל. אֵילּוּ הַקַּרְקָעוֹת. וְשֶׁאֵינָן יְדוּעִין לַבַּעַל. אֵילּוּ מְטַלְטְלִין. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא אָמַר. נְכָסִים הַיְדוּעִין לַבַּעַל. אֵלּוּ שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ בִּרְשׁוּת הַבַּעַל. וְשֶׁאֵינָם יְדוּעִים לַבַּעַל. אֵילּוּ שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ וּבַעֲלָהּ נָתוּן בִּמְדִינַת הַיָּם. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אֵילּוּ הֵן נְכָסִין שֶׁאֵינָן יְדוּעִין לַבַּעַל. אֵילּוּ שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ וּבַעֲלָהּ נָתוּן בִּמְדִינָת הַיָּם.
Traduction
R. Yohanan dit: par ''biens connus de son mari'', on entend les immeubles (376)Longtemps d'avance, le mari espère que la femme en héritera, et les inconnus sont des biens-meubles. Selon R. Yossé b. Hanina, on entend par cette expression tous les biens (d’ordre quelconque) que la femme a reçus en puissance du mari (et devant lui), tandis que l’on nomme ''inconnus'' ceux qui sont échus à la femme pendant que le mari était en un voyage lointain. Il y a un enseignement qui confirme l’avis de R. Yossé b. Hanina, où il est dit: On appelle les biens inconnus du mari ceux qui sont échus à la femme pendant le voyage lointain du mari.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אילו הקרקעות. שעל מנת אותן נכסים נשאה שהיה מצפה שתפול לה אותה ירושה ולפיכך מכרה בטל:
שנפלו לה ברשות הבעל. כלומר שנפלו לה כאן והבעל יודע מהן ובין קרקע ובין מטלטלין בכלל:
ובעלה נתון במדינת הים. והה''ד איפכא שהיא יושב' כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים כדקאמר בבבלי דעיקר טעמא שלא ידע הבעל מהן:
מתניתא. ברייתא דתניא בהדיא כוותיה:
Ktouboth
Daf 48b
משנה: רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מְקוֹם שֶׁיִיפָּה כוֹחוֹ בִּכְנִיסָתָהּ הוֹרַע כּוֹחוֹ בִּיצִיאָתָהּ מְקוֹם שֶׁהוֹרַע כּוֹחוֹ בִּכְנִיסָתָהּ יִיפָּה כוֹחוֹ בִּיצִיאָתָהּ. הַמְחוּבָּרִין לַקַּרְקַע בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלּוֹ וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלָּהּ וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלָּהּ וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלּוֹ.
Traduction
R. Simon dit: le cas qui est favorable à la femme pendant son mariage lui est défavorable pendant le divorce, et vice-versa; ainsi, quand elle apporte au mari, pendant son mariage, une terre avec ses produits non récoltés, ils lui appartiennent; mais après le divorce, ces produits lui appartiennent à elle (379)V.traité (Baba Batra 8, 7). Au contraire pour les produits récoltés, si la femme les a récoltés avant le mariage ils appartiennent à elle (380)On achètera pour le montant une terre dont le mari aura l'usufruit; si le mari les a récoltés avant le divorce, ils appartiennent au mari.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ביציאתה. אם בא לגרשה:
פירות המחוברים לקרקע בכניסתה. כלומר בשעת נפילתן שלו כדברי חכמים ובבבלי קאמר דאיכא בינייהו בין חכמים לר''ש פירות המחוברין בשעת יציאה דלא איירי בהו חכמים ולית להו הא דאמר ר''ש ביציאתה שלה דקסברי מה שגדל ברשותו שלו והלכה כר''ש:
משנה: נָֽפְלוּ לָהּ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת זְקֵנִים יִמָּֽכְרוּ וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא תִמְכּוֹר מִפְּנֵי שֶׁהֵן שׁבָח בֵּית אָבִיהָ.
Traduction
Si la femme reçoit en héritage des esclaves mâles et femelles âgés, on les vendra, pour acheter une terre dont le mari aura l’usufruit. R. Simon b. Gamliel dit: la femme peut en empêcher la vente, car la possession est en l’honneur (et en souvenir) de la famille.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ימכרו. ואינה יכולה לעכב:
רשב''ג אומר לא תמכור. יכולה היא לעכב:
מפני שבח בית אביה. שיהא לה ולבית אביה לשם ולתפארת והלכה כרשב''ג:
מתני' לא תמכור. ואין הלכה כרבי יהודה:
הלכה: נָפְלוּ לָהּ כְּסָפִים יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע כול'. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. דְרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבַד מְחוּבָּרִין כִּתְלוּשִׁין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא שְׁמִיעַ דָּמַר רִבִּי יוֹסֶי בֶּן חְנִינָה. לֹא אָמַר רִבִּי מֵאִיר אֶלָּא בְקָמָה הָעוֹמֶדֶת לְהִיקָּצֵר וּגְפָנִים עוֹמְדוֹת להִיבָּצֵר. הָא שַׁחַת לֹא. בְּרַם הָכָא אֲפִילוּ שַׁחַת. רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא. מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. תַּמָּן לָא עֲבַד מְחוּבָּרִין כִּתְלוּשִׁין וְהָכָא עֲבַד מְחוּבָּרִין כִּתְלוּשִׁין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבַד מְחוּבָּרִין כִּתְלוּשִׁין. אֵלָּא אִם אַתָּה רוֹאֶה קָמָה קְצוּרָה אַתְּ מְייַפֶּה כֹּחָהּ שֶׁל אִשָּׁה. שָׂדֶה שֶׁלֹּא נִזְרְעָה אַתְּ מְייַפֶּה כֹּחָהּ שֶׁלָּאִישׁ. מִסָּפֵק שָׁמִין אוֹתָהּ כָּמָּה הָֽיְתָה יָפָה עַד שֶׁלֹּא 48b נִזְרְעָה וְכַמָּה הִיא יָפָא מִשֶּׁנִּזְרְעָה. עַד שֶׁלֹּא נִזְרְעָה הִיא טָבָה תְּרֵין דֵּינָרִין. מִשֶּׁנִּזְרְעָה הִיא יָפָה חַד דֵּינָר. אוֹתוֹ הַדֵּינָר יִלָּקַח בּוֹ קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.
Traduction
R. Jérémie dit: l’avis de la Mishna (au sujet de l’échange des fruits) doit émaner de R. Meir, puisque celui-ci considère les fruits adhérents à la terre comme détachés (377)Cf B, traité Shevouot 43 Pour ce motif, il prescrit d'échanger le reliquat contre un terrain. Il faut croire, répliqua R. Yossé, que R. Jérémie n’a pas entendu l’avis exprimé par R. Yossé b. Hanina disant: R. Meir a seulement dit de considérer comme coupée une gerbe destinée à être moissonnée, ou une vigne devant être vendangée (378)V.J, traité (Yebamot 15, 3), fin; mais ce qui reste sur pied n’est pas considéré de même; tandis qu’ici R. Meir prescrit d’estimer le tout également, même ce qui doit rester adhérent au sol (c’est donc un autre motif que fait valoir ici R. Meir). R. Jérémie demanda: Est-ce qu’alors R. Meir se contredit lui-même, en ce qu’ailleurs il ne considère pas comme détachés les produits sur pied (sauf ceux destinée à être coupés bientôt), tandis qu’ici il les considère comme coupés? -Non, dit R. Yohanan, il n’y a pas de contradiction; R. Meir n’est pas guidé ici par le motif de considérer les produits adhérents au sol à l’égal de ceux qui sont détachés, mais par le motif de provoquer un avantage commun au mari et à la femme: les produits coupés sont un bien pour la femme (dont elle dispose), mais un sol non ensemencé tourne à l’avantage du mari; or, s’il y a doute (comme ici, à cause de l’adhérence des fruits), on estime la valeur du sol avant qu’il soit ensemencé et après les semailles; auparavant, il valait un dinar, et ensuite deux dinars;pour ce dinar en plus, on achètera un terrain (en nue-propriété à la femme), et le mari aura l’usufruit.
Pnei Moshe non traduit
גמ' דר''מ היא. כלומר טעמא דר''מ מפרש דלטעמיה אזיל דשמעינן ליה דעבד פירות מחוברין כתלושין בפרק שבועות הדיינין גבי אין נשבעין על הקרקע ר''מ אמר יש דברים שהן כקרקע ואינם כקרקע כיצד עשר גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר אינן אלא חמש ר''מ מחייב שבועה וחכמים אומרים כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וקס''ד דהכא נמי היינו טעמיה דר''מ דעבד ליה לפירות מחוברין כתלושין ולפיכך שמין אותן ומה ששוה יותר בשביל הפירות הוי ליה כנפלו לה פירות תלושין וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות:
ולא שמיע ליה. לרבי ירמיה הא דאמר ר' יוסי ב''ח דלא אמר ר''מ התם שאינן כקרקע אלא בקמה העומדת להקצר וגפנים עומדות להבצר דאינן צריכין יותר לקרקע דסבר ר''מ כבצורות דמיין והכי מוקי לה רבי יוסי ב''ח בבבלי שבועות דף מ''ג:
הא שחת לא. אבל אם עדיין שחת הוא ואין עומד ליקצר לא קאמר ר''מ דכתלושין דמיא וברם הכא קאמר ר''מ סתמא דשמין אותן ואפילו שחת בכלל וע''כ לאו היינו טעמיה דר''מ דהכא:
ר' ירמיה בעא. כלומר השתא דקאמרת דהכא אפילו שחת שמין לר''מ והתם דוקא בקמה העומדת להקצר קאמר דמחייב שבועה א''כ מעתה קשיא דר''מ אדר''מ דתמן בשבועות לא עבד מחוברין כתלושין דלא אמר אלא בקמה העומדת להקצר והכא עבד מחוברין כתלושין דאפי' שחת שמין אותן:
אמר רבי יוחנן. לא קשיא דלאו טעמיה דר''מ הכא דעבד מחוברין כתלושין אלא היינו טעמא דראה ר''מ לייפות כחו של איש וכחה של אשה משום דהפירות שלא גדלו ברשותו בספק הן אם כפירות הוו או כקרן ואם אתה רואה אותן כקמה קצורה מייפה אתה כחה של אשה לחשוב אותן כפירות תלושין והורע כחו של איש ואם אתה רואה אותה כשדה שלא נזרעה כלומר דהוי כקרן וכמו שנפל לה שדה בלא פירות וכל הפירות כמי שגדלו ברשותו א''כ מייפה אתה כחו של איש והורע כחה של אשה הילכך מספק שמין אותה כמה היתה יפה הקרקע מתחילה עד שלא נזרעה וכו':
עד שלא נזרעה היא טבה חד דינר משנזרעה היא יפה תרין דינרין גרסינן. ואותו דינר שהקרקע שוה עכשיו ביותר נותן לה וילקח קרקע והוא אוכל פירות ונמצאת מייפה כח האיש וכח האשה:
הלכה: רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מְקוֹם שֶׁיִיפָּה כוֹחוֹ כול'. אַתְּ אָמַר. בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלֹּא מָֽכְרָה אוֹתָן אֵינָן מְכוּרִין. נְתָנָתָן לָאָרִיס הוּא מִשְׁתַּפֶּה מִמֶּנּוּ. עָשָׂת אוֹתָן בִּיכּוּרִים לֹא קָֽדְשׁוּ. אַתְּ אָמַר. בִּמְצִיאָתָהּ שֶׁלָּהּ מָכַר אוֹתָן אֵינָן מְכוּרִין. נְתָנָתֶן לָאָרִיס הִוא מִשָׁתַּפָּה מִמֶּנּוּ. עָשָׂת אוֹתָן בִּיכּוּרִין. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִתְפַּלְּגוֹן. וְשָׂמַחְתָּ בְּכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יי֨ אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ. מְלַמֵּד שֶׁאָדָם מֵבִיא בִיכּוּרִים מִנִּיכְסֵי אִשְׁתּוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לְאַחַר מִיתָה. הָא בְחַיִים לֹא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא שַׁנְייָא. הִיא בְחַיִים הִיא לְאַחַר מִיתָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ. דְּאָמַר אֵין אָדָם יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ מִדְּבַר תּוֹרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֹא קִידְּשׁוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן קִידְּשׁוּ וּפְקָעַת מִינַּייְהוּ קְדוּשָּׁתָן.
Traduction
Au sujet des produits adhérents au sol (§ 5), qui lors de l’entrée de la femme au domicile conjugal appartiennent à elle, il est évident que la vente effectuée par elle est nulle, comme l’est sa donation; si elle a affermé le sol à un cultivateur (pour une part du produit), le mari perçoit la participation au bénéfice (le 1/3 ou 1/2 du produit), non la femme. De même, si elle a destiné ces produits à être offerts en prémices au Temple, ils ne seront pas consacrés (la femme n’en dispose pas). Par contre aussi, en cas de divorce, ces produits sont à elle; si le mari les a vendus, sa vente est nulle, et s’il a affermé le sol, la femme percevra la part ultérieure de bénéfice sur la culture. Seulement, au cas où la femme a destiné les produits à servir de prémices offertes au Temple (destination faite lors de l’adhérence des fruits au sol), puis elle a divorcé, il y a discussion entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish (pour savoir si cette consécration sera effective ou nulle), car ils diffèrent sur l’interprétation du verset suivant (Dt 26, 11): Tu te réjouiras de tout le bien que l’Eternel ton Dieu t’a donné, ainsi qu’à ta maison (femme); de cette dernière expression (superflue), on conclut que les prémices pourront être offertes même en prenant des biens propres à la femme (383)''J traité (Bikurim 1, 6); B, traité Gitin 47; Sifri, section Ki-Thetsé, au verset cité''. R. Simon b. Lakish dit que cet apport pourra voir lieu après le décès de la femme, non de son vivant; selon R. Yohanan, c’est aussi bien loisible de son vivant qu’après décès. En cela, R. Simon b. Lakish se conforme à ce qu’il dit plus loin (9, 1), qu’un mari n’hérite pas légalement de sa femme (c’est seulement en vertu de l’expression explétive précitée que le mari hérite ici, par exception). Or, pour les prémices consacrées sur les biens de la femme (qui plus tard divorce), R. Simon b. Lakish est d’avis d’annuler cette destination (le mari n’ayant que l’usufruit pendant l’union); mais, selon R. Yohanan, la consécration a été réelle; seulement, le caractère sacré en est enlevé lors de la séparation des conjoints.
Pnei Moshe non traduit
גמ' את אמר בכניסתה שלו. כלומר בהא דאמרינן פירות המחוברין לקרקע בכניסתה שלו פשיטא לן דאם מכרה היא אותן אינן מכורין או אם נתנתן לאריס שיעבוד בהן וישתכר למחצה לשליש ולרביע:
הוא משתפה. מושתכר ממנו ולא היא וכן אם עשת אותן ביכורים לא קדשו דהרי שלו הן ואינם ברשותה להקדישן ולקרוא עליהן שם ביכורים:
את אמר ביציאתה שלה. וכן הא דאמרינן ביציאתה שלה הן ולפיכך אם מכר הוא אינן מכורין וכן אם נתנן לאריס היא משתפה ממנו כשיוצא':
עשה. הוא אותן ביכורים בעודן מחוברין ואח''כ יצאת בזה תליא בפלוגתא דר''י ור''ל דפליגי אם אדם מביא בכורים מנכסי אשתו בעודה בחיים דאין לו בה אלא קנין פירות:
ושמחת בכל הטוב וגו'. כתיב בביכורים ודריש לה בספרי מלמד שאדם מביא ביכורים מנכסי אשתו וקורא דכתיב ולביתך ופליגי רבי יוחנן וריש לקיש ריש לקיש אמר לאחר מיתה הוא דרבתה התורה דיש לו בה קנין הגוף הא בעודה בחיים לא משום דקנין הפירות לאו כקנין הגוף דמי ורבי יוחנן אמר לא שנא בחיים ולא שנא לאחר מיתה מביא וקורא דקנין הפירות כקנין הגוף דמי:
ר''ל כדעתיה. לטעמיה הוא דאזיל דס''ל אין אדם יורש אשתו מד''ת והילכך איצטריך קרא לרבות דאי ירושת הבעל מדאורייתא למה לי קרא לרבות לאחר מיתה:
ע''ד דר''ל. השתא מסיק למילתיה דאם עשה ביכורים לנכסי אשתו ויצאת ממנו בעודן מחוברין לר''ל לא קדשו כלל דהא לא היה לו בהן אלא קנין פירות ולר''י קידשו שהרי בשעה שקרא עליהן שם ביכורים עדיין ברשותו היו:
ופקעה מינייהו קדושתן. ונ''מ דאינו קורא דקרא לא אתי לרבות אלא בהביאן עודה תחת רשותו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source